האם ניתן לדבר על שושלת או מסורת במקרה שלך?

האם אי פעם עברת חוויה רוחנית עמוקה כמו הארה?

זו שאלה מעניינת. מכיוון שאני מורה של מסורת רוחנית, משתמע מכך שיש לי ידע שאותו אני תופש באופן מספק כדי להעביר אותו הלאה לאנשים שמחפשים אותי, שפוגשים אותי במקרה, שעובדים איתי או שפשוט נתקלים בדרך העבודה הזו.

ראשית אני לא מרגיש נוח עם המונח "הארה" מכיוון שהוא מובן בדרך כלל על ידי אנשים בחברה המערבית כמשהו שמגיעים אליו, והמשמעות היא שישנו דואליזם, הפרדה בין המואר והלא מואר. אני מאמין שכולנו נולדים עם תחושה פנימית של חופש שתמיד נמצאת איתנו. במובן זה כולנו מוארים, אלא שפשוט שכחנו את החלק הזה שבנו, בזמן שאספקטים אחרים מקבלים מקומות מרכזיים יותר במודעות שלנו .

יחד עם זאת, בכל המסורות הרוחניות, ובכלל זה המסורת שאיתה אני עובד, ישנה התעלות מעל השגרתיות, או האגו , אשר מובילה לתחושה של חופש שאינה חלק מהחוויה היום יומית של מרב אוכלוסיית העולם כיום. ולחוויה הזאת אני לא נותן שם, מכיוון שמרגע שמתייגים אותה, מושגים ורעיונות שונים מופיעים במחשבה (במיינד), מושגים אשר לוקחים אותנו הרחק מהחוויה עצמה. מתן ערך לכל חוויה הוא לב המטרה של מסורת רוחנית זו, כי רק אז אנחנו מתחילים להעריך את עצמנו באופן העמוק ביותר – כאחדות עם החיים.

אני חושב שלכולנו יש חוויות רוחניות עמוקות, אבל אין פשר לחוויות האלו ללא נקודת התייחסות. נקודת ההתייחסות הזו היא תחושה של הכרה, תחושה אשר מופיעה מתוך תרגול. ההכרה מתרחבת באופן מתמיד, ובנקודה מסוימת היא מתרחבת לרמה שבו יש מודעות שהיא מעבר לטבע המעגלי של החוויות השגרתית שרוב האנשים עוברים אותם כיום. לדעתי, נקודת ההתייחסות הזו איננה אירוע דרמטי שמתרחש ברגע מסוים , אלא היא צמיחה מתמדת מעבר לגבולות שיש לנו במובן האישי, צמיחה אשר לוקחת אותנו אל החופש האולטימטיבי, שיש אנשים שיקראו לו הארה. בשלב הזה, נקודת ההתייחסות היום יומית הופכת לחסרת ערך, מכיוון שהמודעות המורחבת לוקחת אותנו הרבה מעבר למגבלות של הדואליזם מהסוג הזה.

אז כדי לענות על השאלה שלך, האם אני מואר? למעשה הדרך היחידה שיהיה ניתן לדעת זאת באמת, היא על ידי כך שהשואל עצמו יהיה מואר ואז יוכל לראות אם הפשר שיש לו להארה תואם את האדם שלגביו נשאלת השאלה. אם אין לך נקודת התייחסות כזו, אז בסופו של דבר, מערכת היחסים תהייה חייבת להיות מבוססת על אמון. לא דרך המילים שלי, באמירה שאני מואר, אלא דרך העבודה שמאפשרת להתנסות בתחושה הזו של ההארה. אנשים רבים, שעבדתי איתם בעבר, יאמרו שאני מבלבל מכיוון שאין דוגמה פורמאלית או חוקים והנחיות פשוטות, אשר עוזרות לראות את המורכבות ויחד עם זאת הפשטות של ההוויה ה"מוארת". אך הבלבול הזה מצוי בדרך החשיבה של אלו שמחפשים את ההארה ולא מצליחים להצמיד תווית או לקטלג את העבודה שאני עושה.

בסופו של דבר המטרה של כולנו היא להיות מוארים – מכיוון שכולנו אותו הדבר, כולנו אחד.

האם אתה מבין את עצמך כמאסטר/מורה רוחני?

כן. ומתוך כך ניתן להבין את העבודה היסודית מאוד שמתבצעת מסביב למשמעת רוחנית זו. זו איננה רק טכניקת ריפוי, או מתודה לשיפור עצמי, או אפילו מודאליות רוחנית כמו רייקי או טאי צ'י. אני עובד עם אנשים כמדריך. יש אנשים שיקראו לי מאסטר רוחני. אני לא משתמש במונחים כאלו במסורת שבה אני עובד, אבל התואר תואם את המשמעות שמאחורי המונח. שוב, אני רוצה להדגיש שהמטרה שלי היא החוויה הישירה של כל אדם, ולא מסירה של ידע כתבנית דוגמאטית. זה כרוך לעיתים קרובות בהתעמתות עם המחשבה בזמן שהיא מנסה לקבע ולעצב רעיונות של חוויות אל תוך המציאות שלה, בכדי להימנע מיחסים אינטימיים עם הרגע ומתוך כך גם עם החיים עצמם. אופן הקיום הלא כל כך נורמאלי הזה יוצר תחושה של חוסר נחת, שהמחשבה מעדיפה לפרש כ"משהו" מתוך ניסיון להצדיק את הקיום חסר הערך שלה בתוך הרגע הזה. מכיוון שאני לא פונה אל החלק הזה של האדם (האגו) אלא אל האדם עצמו, אז רעיונות שיש לאנשים לגבי תפקיד המורה/מאסטר מתפרקים במהירות לתוך ספק ובלבלול לגבי מי או מה אני בעצם. עבורי אלה הפעולות שמדברות ולא התוויות שאנחנו נותנים להם.

האם ניתן לדבר על שושלת או מסורת במקרה שלך?

כן. יש אנשים שיגידו שאני עובד עם שמאנזים אבל זה לא נכון. אנשים אחרים יגידו שאני עובד כבודהיסט. זה גם לא נכון. למרות שבצעירותי עבדתי יחד עם מאסטר של זן ומאוחר יותר עם שאמנים באמזונה ובאנדים, רגע החופש שלי, שהגיע כשהייתי בן 27 בערך, לא תאם את שתי המסורות האלו וזאת למרות שחלק מהטרמינולוגיה שבה אני משתמש מוכרת מתוך המסורות האלו. ההתעוררות שלי הושפעה בעיקר ממורה רוחני, שחי בהודו מוקדם יותר במאה הקודמת, אבל כשהייתי בן 27 הוא כבר לא היה בין החיים.

תמצית המסורת זו, אשר נמשכת עד לראשית האנושות, היא החוויה של אחדות שבוראת את העולם. ברגע שהבנתי שכל תרבות לוקחת הידע העמוק הזה ומציירת אותו דרך התפיסות התרבותיות, החברתית והאישיות המיוחדות לה, הרגשתי את הצורך להתרחק מהמאפיינים ההינדואיסטיים או בודהיסטים של הידע הזה ולהדגיש את החוויה הייחודית והאישית של היחיד החופשי ממגבלות חברתית או תרבותיות. מה שאני עושה בעצם הוא להיפתח לכל ולכולם, מעבר לכל השתייכות דתיות או חברתית . ישנם אנשים רבים שעובדים עם מסורות אחרות ושיש להם מאסטרים רוחניים שדרכם הם רואים את הדרך שלהם, אשר עדיין עובדים באופן עמוק עם המסורת הזאת, ואני לא רואה שום קונפליקט של אינטרסים בדרך שכזו. בתוך המונח מורה רוחני כרוכה לעיתים קרובות משמעות שמניחה חוקים נוקשים שאותם קובע המורה, אבל מכיוון שאין לי דוגמה אני משאיר זאת למודעות של האינדיבידואל להחליט עבור עצמו. אז ישנם אנשים שיגידו שאני לא יכול להיות מאסטר רוחני מכיוון אני לא נותן הנחיות מדויקות לריטואלים או הנחיות מספקת כדי שיהיה קל לעקוב אחר המסורת שלי. יחד עם זאת אחד הדברים היחידים שאני דורש מהאנשים שעובדים איתי היא את ההתקדמות המתמדת של התודעה שלהם.

האם יש קשר בינך לבין בודהיזם?

כן. אני במידה רבה הפכתי מודע לרוחניות דרך המסורת הבודהיסטית. מכיוון שההורים שלי לא התעניינו בדברים מסוג זה, כשהייתי בן חמש עשרה יצאתי והתוודעתי לבודהיזם הטיבטי בתחילה, ובהמשך לזן בודהיזם כשיטות נהדרות שעזרו לי להגיע רחוק יותר ממה שהיה אפשרי בסביבה הטבעית שלי. מסיבה זו ביליתי שנים רבות במנזר בודהיסטי, יחד עם מאסטר זן יפני. זה בבירור השפיע על האופן שבו אני רואה את העולם (בייחוד בתקופות המוקדמות של החיים שלי) ולכן מדיטציה שקטה היא חלק אינטגראלי מהעבודה שאנחנו עושים. יש לי כבוד עמוק לבודהיזם, מכיוון שבבודהיזם ובמסורת הג'אינית שלום ופתרון שליו של עימות הוא הרבה יותר חשוב במישור היום יומי, מאשר בדתות אחרות. זהו ממד נוסף בהוראה הרוחנית שלי - שהאבולוציה של התודעה מתרחשת כאשר מכירים בשלום הזה בתוך החוויות היום יומיות, בזמן שמלחמה וקונפליקטים אחרים מרחיקים אותנו מההבנה שכולנו אחד.

כמה אנשים ברחבי הולכים בעקבותיך בצורה כזו או אחרת?

יהיה בלתי אפשרי לתת לזה מספר, ואני גם לא מייחס חשיבות למספרים. מחויבות ומסירות הרבה חשובים לי יותר מאשר השתייכות פשוטה למסורת. יחד עם זאת אני יודע שברשימת הדואר האלקטרוני שלנו ישנם כ - 16,000 כתובות. אבל אני לא ממש עוסק במישור המעשי הזה. אני לא יודע כמה מאלו מחויבים ברצינות וכמה פשוט משויכים.

כמה חשוב לך לעשות כסף?

באופן אישי אני לא נותן חשיבות לכסף , מכיוון שהצרכים שלי הם די בסיסיים. התקוות שאנשים קושרים בכסף מעניינות אותי יותר. כך שאני לא ממש מעוניין בעשיית כסף כמו בחברה הנורמאלית אבל יחד עם זאת אני לא מסכים עם כמה מהפילוסופיות שאומרות שהדרך לחוויות רוחניות עמוקות היא דרך עוני, פרישות, או הימנעות מהצרכים הבסיסיים שלנו. אני מרגיש שזה בסדר גמור להיות מיליונר, בן מעמד בינוני, או אדם ממעמד הפועלים כדי לעקוב אחרי המסורת הרוחנית הזו. אני כן מדגיש לאנשים שאתם אני עובד, שהעיקרון של הכסף הוא רעיון, ושישנם אנשים שכרוכים אחר הרעיון הזה, גם אם הוא מוביל למרדף אחריו או פחד ממנו, ושרעיונות כאלו הן מגבלות שצריך להתבונן בהם.

איך הארגון הרוחני הזה מסודר או מאורגן?

זהו סוג של מסתורין עבור חלק מהאנשים, אפילו למארגנים המסורים ביותר בתוך הארגון. לאנשים לא ברור איך הדברים מסתדרים במקום, מכיוון שיש לנו מעט עובדים והרבה יותר מדי דברים לעשות. אבל עד כה הדברים איכשהו הסתדרו במקום שלהם. יש לי יחס הססני לגבי ארגונים בכלל, ולכן לפעמים אני אשנה דברים בתוך הארגון שלי, אזיז אותם כך שלא יהיה בהם שום הגיון פרקטי. זה מאפשר לאנשים להימנע מלדבוק ברעיונות של ארגון. השימוש בניסיון שלי כמורה הוא עיקר העבודה שלי, אפילו במשרד ובחלקים אחרים של הארגון ולא ניסיון להשיג דבר מאורגן. הגישה הלכאורה כאוטית הזו, מאוד מתסכלת אנשים מסוימים.

מהם הם היעדים הרוחניים העמוקים שלך?

היעד העמוק ביותר שלי הוא שכולנו נזכור את מי שאנחנו. במובן האישי אני לא מרגיש שבוי בתוך הצורך להשיג את היעד הזה, מכיוון שאני מאמין שיעד או מטרה עתידית הם רעיונות שמצויים אצל אנשים אשר מעוניינים שמשהו ישתנה בחיים שלהם במקום שהם עצמם ישתנו. לכן אני סולד מפוליטיקה ומאנשים שהם קנאים למטרה. אני מרגיש שחשוב יותר לפתוח את הראש שלנו ואת הלב שלנו אל כולם, כדי שנוכל להבין את העומק של האדם, את הייחודיות שלו ועם ההבנה העמוקה הזו נהיה שם עבור האדם הזה, במקום לנסות ולשנות את העולם. כך שהיעדים הרוחניים שלי לא מוגבלים למטרות או יעדים, אבל אני מאמץ אותם כחלק מהתמונה הגדולה.

איזה סוג של אנשים מגיעים אליך?

כולם. הגיעו פוליטיקאים, מוסיקאים, אמנים, שחקנים, אמהות, אבות, בני נוער, סבתות, סבות, ילדים, פקידי דואר, וכו'. הרשימה היא אינסופית.

מדוע אנשים מפסיקים לעבוד איתך?

אני לא מודע לכך שיש אנשים רבים שהפסיקו לעבוד איתי, אבל אלו שכן, בדרך כלל מגיעים לאבן נגף בתהליך האבולוציה הרוחנית שלהם, שממנה מגיעה ההצדקה להפסיק את העבודה איתי, מכל סיבה שהם יוצרים לעצמם. אני לחלוטין מכבד החלטה כזאת ומחכה שהם יחזרו. העבודה שלי מאוד מבלבלת ולעתים קרובות מאתגרת את ההיבטים העמוקים ביותר שאנחנו בונים מסביב לנו (שאותם אני מכנה "תכנות" ), אז במקרים רבים כשאלו מקולפות באופן חכם אנשים מגיעים לנקודה שממנה הם לא יכולים להמשיך. אבל הנקודה הזו היא רק זמנית, מכיוון שהאבולוציה של התודעה האנושית בלתי ניתנת לעצירה.

מה ההבדל בין הארגון שלך לכת?

אני לא ממש מבין מהי כת. אני לא הייתי מתייג את עצמי ככת או כארגון. אני אומר בפשטות שאנחנו מחבקים את החיים ומביאים לתוכם מובן עמוק יותר של קשר. יש אנשים שמשתמשים במושג במובן שלילי, ואני בטוח שזה בכדי שהם ירגישו טוב יותר באופן כלשהו, במקום לנסות ולהבין את ההבדלים לא רק בין מסורות רוחניות שונות אלא גם בין בני אדם. זה לא אומר כמובן שאין מורים טועים שנעזרים בכריזמה שלהם, ידע או אופנים אחרים של האישיות שלהם כדי להיטיב בעיקר עם עצמם, ומתוך כך הכתות שלהם מתפתחות מתוך תחושה של שליטה, הגבלה ועליונות במקום ממקום של חיבוק של כל בני האדם, במובן העמוק ביותר, כמו גם במובנים היותר יום יומיים של הקיום. יחד עם זאת, צריך להדגיש שמה שאולי זוכה לכינוי כת, הוא למעשה קבוצה של אנשים שפועלים במסורות שחורגות ממה שנחשב לנורמאלי. מכך נוכל לכנות צמחונות, פציפיזם, ועוד הרגלים לא רגילים כאלו כמאפיינים של כת.

מהי מהות המסר שלך?

מהות המסר שלי היא התמדה, אמון, ומחויבות עמוקה לאבולוציה של התודעה האנושית.

מה הופך אותך למיוחד?

האם אני מיוחד? אני לא מחשיב את עצמי מיוחד בכלל ובמקרים רבים מעדיף להיות בקרבת הדברים הפשוטים של החיים (להיות בגינה, ללכת ביער, ליהנות מזמן עם משפחה וכו') במקום להיות בחזית של אולם מנחה סדנה. יחד עם זאת, אנשים אומרים לי שהנוכחות שלי עוזרת מאוד לא רק במובן הרוחני אלא גם במובן הפרקטי, לעיתים קרובות אני יושב עם אנשים במשרד וזה מעורר השארה באנשים, מודעות שהחיים הם יקרי ערך ומה שמיוחד הוא לא איזה שהוא הבט חיצוני לחיים אלא העומק של הרגע.

ממה אתה מפחד?

אני לא ממש מבין את השאלה. פחד מגיע מפרספקטיבה צרה של המחשבה, או פירוש של הפרספקטיבה הצרה הזו באמצעות הגוף או הרגשות, או באמצעות כאב רוחני עמוק. כל אלו הן חלק מהחוויות שכל אדם עובר, אז לכן קשה לכל אדם שהוא לומר ממה הוא מפחד, ולרוב הוא עצמו לא יודע ממה הוא מפחד. אני לעתים קרובות אומר שלמרות שאני חי בצורה של בן אדם, נקודת ההתייחסות שלי לא מגיעה מהפרספקטיבה הזו ושיש לפרספקטיבה הזו סדרה אחרת לגמרי של חוקים.

מה אתה חושב על אנשים כמוך, ועל הקבוצות הרוחניות שלהם?

לא נתקלתי באנשים דומים מכיוון שהייתי ממוקד לחלוטין בדרך שלי. שמעתי על הרבה מאוד מורים רוחניים, מאסטרים או ישויות מוארות ואני אומר שהאנשים האלה עושים בדיוק את אותה עבודה שאני עושה, בעזרת מתודולוגיות שונות או דגשים אחרים אבל במהות הם דומים מאוד. אני לא שופט קבוצות כאלו, כי אני חושב שככל שיהיו יותר אנשים מוארים בעולם הזה, ככל שיהיו יותר אנשים שישאפו לעבר האבולוציה של התודעה האנושית, כך יהיה טוב יותר. אני לא ממש חושב על הכול, כי המחשבה האנושית נתפסת לעתים קרובות למדידה או להשוואת עצמה אל מול פרספקטיבות אחרות. המדידה הזו, או הדואליזם, יוצרת דבקות ברעיונות מסוימים ומתוך הדבקות הזו אנחנו שופטים מה נכון או לא נכון, מה דומה ומה לא דומה. אם יש לך סט של חוקים אחרים, אז הדברים האלו הופכים ללא יותר מתיאטרון, שבו אתה רק צופה במקום לקחת חלק.

מדוע על מישהו ללכת בעקבותיך?

אני לא חושב שמישהו צריך ללכת בעקבותיי במובן המקובל. אני חושב שכל אחד צריך לעקוב אחרי האני העמוק והייחודי ביותר שלו. הם צריכים לבטוח בעצמם ולהשתמש בי כמדריך, כנקודת התייחסות כשצריך. אני רוצה גם להדגיש שבביטחון שלהם במסורת הרוחנית המיוחדת הזו, טמונה ההבנה בדבר הצורך שלהם להיות מלאי תשוקה לגבי המסע שלהם אל החופש.